יונת אור ז"ל

מי שהכיר אותה מקרוב, קרא לה עיונה. אבל קראו לה יונת, יונת אור, והיום האור כבה. אני זוכרת את הימים הראשונים של הגלריה לחידוש רהיטים, על כל פריט היה רשום מחיר ועיונה תמיד התנצלה כשאמרה את המחיר בקול. היא עוד לא הבינה כמה המחיר נמוך ביחס לפריט היפהפה ששיפצה. יש לי בבית כמה רהיטים שלה, ולימים היא הפכה את הנגריה הקטנה לאימפריית רהיטים בוטיקיים. לפני כמה שנים הגעתי אליה ליריד דרום אדום עם ויטרינה עמוסת קינוחים. ומאז לא התראינו. אני לא מרבה להגיע לאיזור בארי, ודווקא בחודשים האחרונים נרקמה לה שוב לאט לאט ההזדמנות לבוא למכור בקיבוץ, כל כך שמחתי ששוב נתראה ושוב אפגוש פנים מוכרות. ועכשיו…מודעה אחר מודעה אני בודקת שמות…ולצערי הנה את בהן עיונה יקרה, שלעולם לא אזכה יותר לראות.