מעין הייתה אדם שחי בעוצמה. לא רק יוצרת מוכשרת, אלא נוכחות שמורגשת. היא ידעה להיכנס לחדר ולהפוך אותו לחי יותר, חם יותר, אמיתי יותר. משהו באנרגיה שלה גרם לאנשים להרגיש שרואים אותם באמת.
היא לא ניסתה להתאים את עצמה למסגרות או לציפיות. מעין בחרה ללכת בדרך שלה – יצירתית, חופשית, סקרנית. היא אהבה אומנות על כל גווניה, והיצירה הייתה עבורה שפה טבעית לבטא רגשות, מחשבות ועולמות פנימיים. האנימציה, שבה מצאה בית, אפשרה לה להיות הכול יחד: מספרת, מציירת, מוזיקאית ושחקנית.
לצד החופש והיצירה, מעין הייתה אדם של בית ומשפחה. הקשר עם הוריה ואחיה היה עמוק ומלא אהבה. היא הקפידה לומר, לחבק, לנשק, להיות נוכחת. חבריה מספרים שכל מי שפגש אותה – גם לרגע קצר – הרגיש שהיא השאירה בו משהו.
מעין האמינה בלחיות חיים מלאים, בלי לפחד להרגיש, לצחוק, להתנסות ולחלום. אולי בגלל זה חסרונה כל כך מורגש – כי יחד איתה נקטעה תנועה של חיים, של אור ושל עומק.
אחרי מותה, האור שלה ממשיך לפעול בעולם. אנשים בוחרים להנציח אותה דרך יצירה, נתינה והשראה. פרויקטים לזכרה נולדו מתוך הרצון להמשיך את מה שהיא סימלה – אהבת אדם, חופש, אומנות וקדושת החיים.
מעין איננה רק זיכרון.
היא דרך.
והאור שלה ממשיך לעבור מאדם לאדם.
