מרינה אלמגור ז״ל

אם וסבתא ותושבת השכונות הירוקות, נרצחה ביישוב נתיב העשרה ע"י בני עוולה. מרינה אלמגור נולדה בזאגרב, אז יגוסלביה, שנתיים אחרי המלחמה ההיא. עם הקמת מדינת ישראל הוריה והיא עלו לישראל באונייה והיא בת שנה. על סיפונה היה מי שלימים היה בעלה הראשון שהיה בן חמש. נולדו להם שלושה ילדים יאיר, דנה ויעל. כעבור 20 שנה התגרשו. יאיר ודנה מספרים שהילדים, הנכדים והכלבים שלה היו כל עולמה. ׳מגיל אפס אני זוכר שתמיד יש כלב או כלבה בבית,׳ מספר יאיר. ׳זה אפילו היו סיפורי הילדות שלנו – סיפורי הכלבים שהיו לה עוד לפני שנולדנו.׳ מרינה, אחות מוסמכת בטיפת חלב, היתה אישה ידענית ומעורבת, היא אהבה לקרוא ספרים, ללמוד ולטייל. דנה מספרת שהיתה בכל מקום גם במקומות שלא היה נהוג לבקר בהם. האהבה הזו לטיולים והיסטוריה הובילה אותה ללמוד במכון אבשלום ושם היא הכירה את יואל ברגר מנתיב העשרה. ב- 17 השנים האחרונות התגוררו יחד במושב. מרינה המשיכה לעבוד כאחות סוציאלית, ונהגה לקיים עשרות מפגשים בחודש עם קשישים מכל האזור להם דאגה. מרינה ויואל הם חברים קרובים של ההורים שלי פנינה ואמנון. רק לפני שבועיים חזרו מטיול משותף לאלבניה. בשבתות היו נוסעים לטיולי ג׳יפים, בהזדמנויות נוספות חרשו יחד את העולם. היו להם ארוחות משותפות, רגעי צחוק ושותפות גורל. מרינה, אישה חמה ואוהבת, היתה חלק מהחיים של ילדיו של יואל ונכדיו, ובמקביל בחיי ילדיה ונכדיה – 8 במספר. את הנכד הבכור עידן, היא קיבלה ׳במתנה׳ ליום הולדת 56. בבוקר שבת כשנשמעו האזעקות והטילים החלו ליפול כמו גשם, רצו יואל ומרינה להיכנס לממ״ד אבל הכלב של מרינה, טוי, נבהל ונמלט. היא עמדה בכניסה לבית וקראה בשמו והסבה את תשומת הלב של המחבלים שבאותה העת ניסו לפרוץ לביתה של מירב, בתו של יואל. הם החלו לירות לעבר הבית של יואל ומרינה והיא הספיקה לחייג למירב ולהגיד שתסגור את הממד היטב, ׳יורים עליהם׳. יואל נפצע ברגליו מהירי דרך החלונות וצנח לרצפה ללא יכולת לזוז, שניות ספורות אחר כך השיגו את כדורי המרצחים השפלים את מרינה. במהלך היום הנורא הצליח יואל לשלוח הודעות למשפחה תוך שהוא מצלם את עצמו על הרצפה. ׳מרינה לא עונה לי,׳ עדכן אותם. ביום שבת הארור בו נהרגה, נפצע עידן, הנכד הראשון, במהלך הלחימה בנחל עוז. דנה הבת שלה משוכנעת שהעובדה שעידן ניצל מהתופת היא מתנה למרינה שהיתה קשורה אליו בעבותות של אהבה. שיצאה מירב מהממד שעות רבות אחר כך היא רכנה אל מרינה הדוממת ונשקה למצחה. במותה הצילה את חיי מירב וילדיה.