סרן סהר סעודיין מראש העין, בתם של הלן ודוד, הייתה בת הזקונים מבין חמישה אחים – דור, דביר, סתיו, ודולב. משפחתה וחבריה מספרים כי למרות שתמיד אומרים דברים טובים על אנשים שכבר אינם, במקרה של סהר הם מאמינים בכך ב-100%.
בכל מקום בו הייתה נמצאת היא נתנה את כל כולה, עוד כשהייתה קטנה ואחיה שירתו בצבא, היא הייתה מקפידה לשאול אותם מה הם רוצים לאכול ומכינה, וכך גם לחבריה. בבית הספר היא הייתה תמיד זו שארגנה את כל האירועים בכיתה ואת ימי ההולדת לחברות הקרובות. היא שמה את כולם לפניה, המשפחה, החברים והמדינה.
סהר הייתה ילדה של אור והיו לה הרבה חלומות, אחד מהם היה להמשיך להתפתח בצבא. לפני שהתגייסה היא עבדה כבייביסיטר, ובאופן כללי היה לה מוסר עבודה מאוד גבוה, כזה שאין להרבה ילדים בגיל 12 – הגיל בו יצאה לעבוד לראשונה. את החיוך הגדול והיפה שלה אפשר היה לזהות מרחוק, חיוך שכל מי שהכיר אותה מתגעגע אליו.
סהר אהבה לבלות עם משפחתה וחבריה וגם לטייל בארץ – בפארקים, חופים, שמורות טבע, דרום אדום ומעיינות. היא הרבתה לטייל עם משפחתה באזור הכנרת, המקום האהוב עליה, שם הם גם בילו את חג סוכות האחרון, בדומה לחגים אחרים.
תמיד היו לה סיפורים וזיכרונות מדהימים ממקום זה, היא אהבה את הדברים הפשוטים – לאכול, לישון ופשוט ליהנות עם כל המשפחה, לכן אין ספק שהטיול שהכי אפיין את סהר הוא סובב כנרת. עם חברותיה היא טיילה בעיקר בצפון, הן אהבו את הנחלים ואת כל המקומות היפים שיש לו להציע. חלום שהיא לא הספיקה להגשים היה טיול לדרום אמריקה עם חברתה הטובה נועה. נועה תכננה לעשות שם את הטיול הגדול שלה וסהר הייתה אמורה להצטרף לשבועיים עד חודש.
סהר הייתה קצינה לוחמת בכיפת ברזל וביום בו היא נפלה היא בכלל לא הייתה אמורה להיות בבסיס. מספר ימים לפני המלחמה היא עברה תאונה בצבא וקיבלה גימלים אבל בגלל שהיא לא רצתה שחברתה תסגור עוד שבת במקומה כבר ביום היא חמישי התייצבה בבסיס.
בשביעי באוקטובר כאשר החל הירי המאסיבי לעוטף סהר הייתה במשמרת, למעשה היא הייתה הקצינה שאחראית ליירט את כל הטילים באמצעות כיפת ברזל, וכמובן שהירי היה עבורה הפתעה מוחלטת. בשלב מסוים נגמרה התחמושת של כיפת הברזל והיה צורך לנסוע ולחדש מלאי. היא יצאה לדרך עם שני חיילים נוספים, נתיב קוצרו ז"ל ובנימין גבריאל יונה ז"ל, ובאזור צומת רעים הם נתקלו במחבלים ונהרגו.
סהר הייתה בת 21, יהי זכרה ברוך.
