סמל אורי ניסנוביץ, בן 21 מירושלים, לוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני, נפל בהיתקלות בדרום לבנון.
האב, רוני, סיפר על בנו אורי: ״אורי היה חוזר מהצבא, מחליף בגדים ונוסע לעבד את מטע הזיתים שטיפח. רק ביום שישי האחרון הוא קנה עמודים כדי לגדר את המטע. הוא לא היה צריך כלום, אני ושרה הכרחנו אותו לקנות בגדים ונעליים.
"אורי דיבר על הכבוד להגן על ישראל מפני אויבנו. לפני הכניסה הראשונה שלו ללבנון התעורר אצלי חשש. אורי התקשר אליי ואמר לי ׳אבא, תקשיב, אני מאושר במה שבחרתי, ואני מאוד לא מצטער על מה שיקרה׳. הוא הרים טלפון דומה לאשתי ולאחותו ועשה שיחה דומה. מאז, אני כותב לו מדי יום את ההספד. בכניסה השנייה הוא שוחח איתי ואמר ׳אם אני צריך להקריב את חיי, זה בסדר׳. עם קבלת ההודעה חשבתי שזה נורא, ושעם ישראל הפסיד את אורי. אני מאחל שאנחנו נהיה משפחה שמחה כמו שאורי היה רוצה״.
חמשת אחיו ואחיותיו ספדו לו יחד בכאב: ״היית ילד צנוע, אוהב כל אדם, את האדמה ואת הארץ. היה בך שקט שלא נבע מביישנות, אלא מבהירות ומתוך ידיעה פנימית של מה טוב ומה נכון. אתה ההוכחה שאפשר גם וגם – צבא בלי פשרות, ותורה בלי פשרות. סליחה שהיית צריך לסיים את החיים במקום כל כך מפחיד, חודש לפני יום הולדת 22. תודה על כל מה שהראית לנו, לימדת אותנו איך לחיות״.
האח הגדול פנה לקהל הנוכחים ולעם ישראל בבקשה לאחדות: ״בבקשה, בואו נהיה מאוחדים ושאורי יהיה האחרון. אני מתחנן, בואו נשנה את הגישה ונגיד ׳אני לא מסכים איתך, אבל בוא נדבר׳. רק תגידו אחד לשני ׳בוא׳״.
נציג צה״ל, אלוף משנה דן חפץ, ספד לו: ״אורי, חיים שנגדעו באחת. נולדת וגדלת למשפחה של ערכים, של אהבת העם והארץ. היית מלח הארץ. בקרב האחרון היית בחוד ההתסתערות בעומק לבנון, ובמהלכו נפלת. יצאת כשאתה מצויד באמונה בצדקת הדרך, בערכים שקיבלת בבית ובערכי רעות, דבקות במטרה ונחישות של חטיבת גולני. ביצעת את שירותך בצניעות ובענווה שכה אפיינו אותך. מפקדיך ראו בך מוביל, והציעו לך לצאת לקורס מ״כים, אך דחית זאת על הסף מתוך אמונה כי זו העת להילחם על המולדת. גדוד 13 וחטיבת גולני מרכינים ראשם בפרידה הכואבת מנשוא. לעד תהיה חלק מאיתנו. היה שלום״.
יהי זכרו ברוך.