הבן יקיר לי עידו, הכתר לראשי.
אני כותבת לך עכשיו בשבעה שלך.
אפילו להספיד אותך לא יכולתי כי פחדתי שייצא לי רק קול זעקה שיפלח את השמיים.
עידו , בחייך הקצרים, הצלחת להגשים כל מה שליבך חפץ- קורס צלילה, צלילה חופשית, רשיון על אופנוע. ועוד דברים שודאי לא גלויים לי. אהוב על כולם ובמיוחד על הבנות.
איזה מסלול של לוחם עשית, איזה מפקד היית, כל כך נערץ, וכמו שהחבר'ה אמרו שאתה "מכונת מלחמה". תמיד מחובר למשימות וגם לערכים.
כשהיית חוזר הביתה, הייתי לפקודתך.. נהנית לראות אותך עושה את הדברים הקטנים . מלווה אותך במבט נינוח שאתה בבית ולא בלב הקרב.
כשהייתי עוברת לידך בבית לא יכולתי שלא לנשק אותך ולהתרפק עליך.
עידו, כמה אנשים אהבו אותך, רק טוב לב ונדיבות היו בך. ואני יודעת שבהפוגות הקצרצרות, דאגת לרווחת חיילך, נעליים חדשות ותלושי מזון למי שידו אינה משגת.
עידו , זכית ללוויה מרגשת, של מלך. אלפים ליוו אותך בדרכך האחרונה, בשרשרת אנושית של דגלים עד לחלקה הצבאית. ופתאום היה נדמה שאין שום מחלוקת בעם ואתה איחדת את כולם.
עידו שלי, הגיבור שלי, המושלם שלי, היפה, המצחיק, השטותניק, האחראי, החבר שלי.
עידו מי יקרא לי בחיוך שובבי "יא מאמא" ויפרע את שערי , וינשק את ראשי?
איזה ילד אתה יא עידו
עידו,אלוהים בירך אותך בהכל , ביופי, חן, חיוך שובה לב.
ואתה יודע מה? אלוהים בירך גם אותי, לזכות שנשמה גבוהה כמוך תבחר בי להיות אמא שלך. תודה עידו שבחרת בי.
גם אם נגזר עליי להתגעגע אליך בכאב אינסופי עד יומי האחרון
.
מכתב שכתב עידו שמיח ז"ל