יוסי (זיגי) אפטלון ז"ל

ביתו כתבה: אבוש אהוב עוד יהיה לי זמן לשבת ולכתוב אליך, דברי פרידה או סיכום חיים של 77 שנים. אכתוב רק שאיבדנו אדם טוב, ישר, ערכי, צנוע, אוהב אדם באשר הוא, מוכשר, עצמאי בעל חוש הומור אפטלוני עוד ועוד ועד ועוד…. אני גאה להיות ביתך, אוהבת אותך סטרוך (זקן ברוסית) יוסי הגיע לקיבוץ בארי ולדפוס בארי, עם משפחתו בשנת 1980. הוא היה מקצוען דפוס בתחום שלא הכרנו – הסדר־צלם, מכונת־מחשב שמסדרת טקסטים בצורה מודרנית, לא בעופרת איתה סידרו את הטפסים והספרים בימים הראשונים של הדפוס. יוסי היה אלוף בהפעלת הסדר־צלם וכך סייע למהפך ההיסטורי. למרות שהגיע לקיבוץ עם יד אחת בלבד, אחרי שנפצע קשה בתאונת דרכים – הוא היה משרטט במיומנות ביד אחת את הטפסים ואת טבלאות השיקים בנוסף לסידור שורות הטקסטים. ליוסי הייתה תמיד גם תחושת שליחות תיעודית ובשנים מאוחרות יותר הוא הקים את ארכיון הדפוס, צירף מסמך למסמך, אסף אביזרי דפוס שיצאו משימוש והקים ארכיון למופת. ארכיון ששרד – כפי ששמענו – יחד עם המפעל כולו את המלחמה הקשה שאנחנו עוד בעיצומה. למרבה הכאב יוסי היקר, שאיבד את אשתו רוני רק לא מזמן, לא שרד והוא נרצח בשבת השחורה ב-7 באוקטובר בביתו בקיבוץ שהוא כל כך אהב.