מותו של מוסה היכה בתדהמה ובאבל עמוק את קהילת קיבוץ הזורע, שבה נולד, חי ופעל כל חייו. מוסה היה דמות מרכזית בקיבוץ – מנהל עשרות שנים את ענף הפלחה וגידולי השדה, והפך אותו לאחד המובילים בישראל. הוא היה איש של עשייה, עבודת כפיים, שורשיות ויופי: גנן חובב, נגר אומן, בעל ידי זהב, שביתו והמרחב שסביבו היו מלאים בעבודות עץ ואומנות שיצר באהבה ובמרץ גם בגילו המתקדם.
הוא היה איש שיחה, אדם של קהילה, לב רחב וחיוך נצחי. מוקף באהבה, בחברים, ובמשפחה חמה ומלוכדת שעמדה במרכז עולמו – אשתו בטי, ילדיו איריס, רותם, אופיר ואלון, ועשרת נכדיו שאותם אהב עד בלי די.
מותו של מוסה משאיר חור גדול בלב – לא רק של בני משפחתו, אלא של קיבוץ שלם, ושל עם שלם שמבכה שוב ושוב את מחיר השנאה והאלימות.
יהי זכרו ברוך ונצור בליבנו לעד.
