אברהם אובגן ז”ל גדל בבית גדול ומלא חיים, מוקף אחים ואחיות, אהבה ומשפחה. כבר מגיל צעיר בלט באישיות שקטה אבל נוכחת – כזה שלא צריך הרבה מילים כדי להשפיע. החיוך הרחב שלו והעיניים הטובות דיברו במקומו, וכל מי שפגש אותו הרגיש מיד את הטוב שבו.
הוא עבר עם אימו לאשקלון, שם המשיך לגדול ולהתפתח כנער ערכי, אהוב ומסור. תמיד היה שם בשביל אחרים – אם זה בלימודים, עם חברים או בפעילות בתנועת הנוער, שבה גם הדריך בני נוער והפך לדמות משמעותית עבורם. בהמשך בחר להקדיש שנה נוספת לשירות בקהילה, מתוך רצון אמיתי לתת ולהשפיע.
כשגויס לצה”ל כלוחם בחטיבת הנח”ל, המשיך בדיוק באותו קו. הוא לא חיפש כותרות, אבל תמיד היה ראשון להתייצב, לעזור ולהרים את המורל. גם ברגעים מורכבים ידע לשמור על גישה אופטימית ולהכניס אור לסביבה, מתוך אמונה שצריך להמשיך קדימה – גם כשקשה.
עם פרוץ המלחמה לחם ברצועת עזה יחד עם חבריו ליחידה במשך חודשים. במהלך פעילות מבצעית בצפון הרצועה, הכוח שבו פעל נתקל בירי של מחבלים. אברהם נפגע מהירי ונהרג במהלך הקרב, כשהוא בן עשרים ואחת בלבד.
הוא הותיר אחריו משפחה גדולה וכואבת, חברים רבים וזיכרון של אדם נדיר – כזה שחיוך אחד שלו היה מספיק כדי לחבר בין אנשים, לחזק, ולהשאיר חותם שלא יימחק.
