כותב עידו הרניק:
רק בן 24.
וכמה מלחמות בן אדם אחד אמור לשרוד?
לזכרו של רס״ל (במיל׳) אוריאל מולטו גטהון ז״ל.
והפעם אני לא רוצה לכתוב פוסט מנחם.
אני רוצה לכתוב פוסט מאשים.
מדינת ישראל —
את יודעת לגייס אותם.
לשלוח צו 8.
לבקש מהם לעזוב בית, משפחה וחיים ולהיכנס לתופת.
אבל כשהקרב נגמר —
מי מחזיר אותם הביתה באמת?
אפשר להחזיר לוחם מהחזית,
אבל להשאיר חלק מהנפש שלו שם.
פוסט־טראומה לא תמיד מדממת.
אין לה תחבושת.
אין צילום שמראה את הסיוטים, החרדות, הדריכות והזיכרונות שלא נותנים מנוחה.
ולכן טיפול בלוחמים שחוזרים מהקרב הוא לא חסד.
לא טובה.
ולא משהו שאפשר לדחות.
זו אחריות של המדינה ששלחה אותם לשם.
לא לחכות לקריסה.
לא להתעורר רק אחרי אסון.
לא להיזכר בהם רק ביום הזיכרון.
לאתר.
ללוות.
לטפל.
להתקשר.
לדפוק בדלת.
ולא לוותר על אף לוחם.
מדינה שיודעת לבקש מהילדים שלה להיות אריות בשדה הקרב,
חייבת לדעת להיות שם גם כשהשריון יורד והנפש נשארת חשופה.
רס״ל (במיל׳) אוריאל מולטו גטהון ז״ל.
רק בן 24.
יהי זכרו ברוך.
רס"ל (במיל') אוריאל מולטו גטהון ז"ל
- נפל/ה בגיל:
- 24
רס"ל (במיל') אוריאל מולטו גטהון (24) שם קץ לחייו ביום חמישי האחרון. "תזכורת כואבת לכך שלא כל פצע נראה מבחוץ".
הוא היה הרבה יותר מזה. לוחם אמיץ, אדם שנתן מעצמו הכול.ענווה, כבוד האדם , ומתן עזרה לאחרים היו המניעים העיקריים שלו, והימים האחרונים הצליחו להפתיע אפילו אותנו המשפחה עם כמות הסיפורים שבהם הוא נגע בכל כך הרבה נשמות, התנדב לעזרת משפחות נזקקות וקידש את שם ה’ בכל נשימה שיצאה מפיו, ואם מתוך הכאב הנורא הזה נוכל להציל אפילו לוחם אחד, אולי יהיה משמעות למה שאנחנו עוברים עכשיו״. דברי אחותו.
אוריאל חזר פצוע בנפשו מהמלחמה. כמו נורה בליבו, ואז דעך אל מותו.
חברו כתב בכאב: “אוריאל הוא תזכורת כואבת לכך שלא כל פצע נראה מבחוץ. החיילים שלנו יכולים לחזור הביתה בריאים בגופם, אבל לשאת בתוכם פצעים עמוקים שאף אחד לא רואה. אחרי כל כך הרבה אובדן שהחבורה הזו כבר חוותה, עוד חבר איננו. עוד כאב שמצטרף לכל מה שהם כבר נושאים איתם. אוריאל, הלב כואב עליך. על החיים שהיו יכולים להיות, על כל מה שעוד היה לפניך, ועל כל מי שאהב אותך.”
חברו סיכם במילים שהן כמו תפילה בלב כולנו: “הלוואי שכבר לא נצטרך לאבד יותר. הלוואי שכל מי שחוזר מהמלחמה יצליח גם לחזור לעצמו.”
הוא היה הרבה יותר מזה. לוחם אמיץ, אדם שנתן מעצמו הכול.ענווה, כבוד האדם , ומתן עזרה לאחרים היו המניעים העיקריים שלו, והימים האחרונים הצליחו להפתיע אפילו אותנו המשפחה עם כמות הסיפורים שבהם הוא נגע בכל כך הרבה נשמות, התנדב לעזרת משפחות נזקקות וקידש את שם ה’ בכל נשימה שיצאה מפיו, ואם מתוך הכאב הנורא הזה נוכל להציל אפילו לוחם אחד, אולי יהיה משמעות למה שאנחנו עוברים עכשיו״. דברי אחותו.
אוריאל חזר פצוע בנפשו מהמלחמה. כמו נורה בליבו, ואז דעך אל מותו.
חברו כתב בכאב: “אוריאל הוא תזכורת כואבת לכך שלא כל פצע נראה מבחוץ. החיילים שלנו יכולים לחזור הביתה בריאים בגופם, אבל לשאת בתוכם פצעים עמוקים שאף אחד לא רואה. אחרי כל כך הרבה אובדן שהחבורה הזו כבר חוותה, עוד חבר איננו. עוד כאב שמצטרף לכל מה שהם כבר נושאים איתם. אוריאל, הלב כואב עליך. על החיים שהיו יכולים להיות, על כל מה שעוד היה לפניך, ועל כל מי שאהב אותך.”
חברו סיכם במילים שהן כמו תפילה בלב כולנו: “הלוואי שכבר לא נצטרך לאבד יותר. הלוואי שכל מי שחוזר מהמלחמה יצליח גם לחזור לעצמו.”
- בתאריך - 15/08/2026 1:00 pm
פרטים על השבעה
- יושבים באזור: כרמיאל
- קמים משבעה:
- ביום חמישי
- 20/08/2026
שתפו בוואטסאפ