כותב ישי גרינבאום ב 4 למרץ 2024:
150 יום במילואים בהם הייתי סמל מחלקה וגם עובד סוציאלי.
כמו שאר חיילי המילואים, גם אני הוקפצתי ב7/10, בתור סמל מחלקה בגדוד חי"ר שקיבל משימות הגנה בצפון. המתח, הסיכון, חוסר האונים והזמן הרב הוסיפו לי תפקיד נוסף, לא מוגדר.
כסמל, שאלתי איזה ציוד נרטב בלילה גשום.
כעו"ס, עברתי ובין החיילים להציע שמיכה ולהדגיש שכל חבר בודק את חברו
כסמל אחרי נפילה של פצמ"רים, בדקתי ירוק בעניים שאף אחד לא נפגע.
כעו"ס, הבדיקה הייתה קשר בין החברים בשעת מצוקה.
כסמל, העברתי תחקיר צבאי למחלקה.
כעו"ס, העברתי סדנאות חוסן למחלקה.
כסמל, בשעת מצוקה, חילקתי הוראות לטיפול.
כעו"ס זיהיתי מי נפגע חרדה וטיפלתי בו.
כסמל, בדקתי את הציוד של כולם באופן שגרתי.
כעו"ס, העברתי סדנאות מיינדפולנס באופן שגרתי.
כסמל, אחרי נפילות פצמ"רים, הובלתי את החיילים למקום מוגן.
כעו"ס, חילקתי מים עם מילה טובה לכל הנוכחים
כסמל, אישרתי יציאה לבית במקרים חריגים.
כעו"ס, עשיתי שיחות הכנה לקראת היציאה.
כסמל עשיתי תדריך יציאה לחייל שהתחתן.
כעו"ס, עשיתי שיחות הכנה לזוגיות לאחר חתונה.
כסמל, הובלתי את המחלקה לפעילות חוצה גדר בלבנון.
כעו"ס, החיילים סמכו עליי שניתן לפנות אליי בשעת משבר.
התקופה נגמרה, המלחמה לא. המילואים השאירו בי מחשבות על מקומם היום של שני החלקים אצלי.
בחזרה לשגרה, סיימתי את תפקידי כסמל מחלקה. בינתיים, נראה שכל המדינה צריכה קצת יותר מהתפקיד של העו"ס, חיזוק הכוחות, וטיפול בטראומה.
