שי נולד ב י' תמוז תשנ"ז (15/7/97), גדל במרכז שפירא, בן אמצעי בין 2 אחיות, רעות וסמדר.
למד בבית הספר היסודי "שפיר", ובחטיבה ובתיכון בקבוצת יבנה. השלים תעודת בגרות במגמת הנדסת מחשבים, ותגבורים בתנך, גמרא, אנגלית, מתמטיקה ופיזיקה.
היה חניך ומדריך בבני עקיבא, והצטרף לפעילויות התנדבות ביישוב כמו חלוקת אוכל למשפחות נזקקות (מלש) והדרכה בקייטנת אילן. אהב לקרוא לטייל, לנגן, לצייר, לגלוש בים, ודאג לשמור על כושר גופני טוב.
בתום לימודיו בתיכון, למד שנתיים במכינה הקדם צבאית "בני דוד" בעלי. בשנות הלימוד בעלי שי צלל אל עומקו של בית המדרש בלימוד תורה משמעותי, מחובר לחיים ומחובר לתקופה בה אנו זוכים לחיות. החברים, הרבנים והלימוד ששקע בו בשקדנות – בנו קומה נוספת בתפיסת עולמו של של שי וברוח הגדולה שהייתה בו עוד לפני כן.
שי התגייס ביולי 2017. שירת כלוחם ביחידת דובדבן, ולקראת סוף שירות החובה יצא לקורס קצינים. סיים מצטיין גם בלהב וגם בגפן, ולאחר קורס קצינים עבר לגדוד931 שבחטיבת הנח"ל. תפקידו הראשון היה מ"מ בהכשרת לוחמים מחזור מרץ 20 בבסיס האימונים החטיבתי של הנח"ל. ובתפקיד השני – מפקד מחלקת צלפים בגדוד 931.
לאחר מכן יצא לקורס מ"פ, ובסיומו, היה מפקד פלוגה בהכשרת לוחמים מחזור מרץ 22, ולאחר מכן עבר לפקד על פלוגת החוד בגדוד 931.
שי הוביל את פלוגת החוד, מתחילת הלחימה בעזה, ונפל בקרב בדרג' תופח ב יד טבת תשפ"ד (26/12/23), יחד עם חברו הטוב שאולי גרינגליק שליווה אותו גם במלחמה. יחד חיו ולחמו, ראשונים, בחייהם ובמותם לא נפרדו.
היה שקט וענו, בעל אמת פנימית ברורה ונוקבת, לפיה חי ללא פשרות, בינוניות או שיקולי נוחות. דווקא השקט והענווה שבו הבליטו מאד את אישיותו, שהרשימה כל מי שבא איתו במגע. שי היה אדם חכם ורגיש, אוהב שמחה ויודע להעריך את החיים.
בשילוב מיוחד של עוצמה ועדינות, של עוז וענווה – שי גילה במרחבי החיים השונים את העומק שבכל אחת מהתכונות האלה. מצד אחד היה בעל רגישות מיוחדת, מאור פנים ונועם קסום לכל אדם שהגיע לקרבתו. עבור אחייניותיו היה דוד אהוב, כייפי ומלא בשטויות ושמחת חיים. ליבו הטוב היה פתוח גם לבעלי החיים שהיו זקוקים לעזרה. היה בעל אוזן קשבת לכל חייל, ומנהל שיח בגובה העיניים ומתוך אהבה ודאגה אמיתית לכל אחד מפקודיו.
ומצד שני, גילה את העוז והעוצמה שבאישיותו, בכך שדרש מחייליו תמיד את הטוב ביותר, והוביל אותם למצות את יכולותיהם אף מעבר למה שחשבו שהם מסוגלים. לא פחד מקושי, והוביל את עצמו ואת מי שבסביבתו מעלה מעלה.
חייליו העריצו אותו וסמכו עליו, הלכו אחריו לקרב בידיעה שכששי איתם הכל יהיה בסדר. הוא מצידו חש היטב את כובד האחריות שעל כתפיו, גם מבחינה מקצועית כלוחם ומפקד, וגם כאדם, באכפתיות ודאגה אישית לכל לוחם ולבני משפחתו.
אמונתו היתה שקטה ויוקדת, ועולמו הערכי צמח מתוך החיבור לתורה. תוכו היה כברו בכל דרכיו, וגם ביחסו לתורה, כפי שהתבטא בדברי תורה ונאומים עוצמתיים שאמר מתוך הערכים שבערו בו.
מילותיו טרם הכניסה לעזה, הפכו גם לחובתנו כממשיכי דרכו: "יש עם אחד שלכל אורך הדורות קמו עליו לכלותו. ובכל דור ודור היו את האנשים שקמו ואמרו – הנני! אתם הנחמה, זה התור שלנו!".
מקום מנוחתו – בחלקה הצבאית בבית העלמין במשואות יצחק
