סרן עדן פרוביזור ז"ל

סרן עדן פרוביזור, מאלפי מנשה, מפקד מחלקה בגדוד 52 שבעוצבת 'עקבות הברזל' (401), נפל בקרב ברצועת עזה, בן 21 בנופלו.
נפל בה' בכסלו התשפ"ד (18 בנובמבר 2023)
עדן היה כל מה שיפה בישראל, ילד עם לב גדול וחיוך גדול שאהב את המדינה והיה פייטר בנפשו. אותה נפש אותה חירף בהגנה על הזכות שלנו לחיות כעם חופשי בארצינו. משפחת פרוביזור היקרה, ליבנו איתכם בשעה קשה זו.
סרן עדן פרוביזור נפל ב18.11.23 מפקד הטנק אשר הוביל את גדוד 52 בקרבות. סיפור נפילתו ידובר עוד רבות מפני שמדובר במעשה גבורה שיהפוך למיתוס בתולדות העם היהודי. עדן היה מצטיין בלימודים, בספורט וגם בצבא:״מסוג האנשים שממשיכים עד הרמטכלות״ ספדו מפקדיו בלוויה. יהי זכרו ברוך

מידע נוסף על סרן עדן פרוביזור ז"ל

עדן פרוביזור לא כתב צוואה. הוא הכתיב אותה.
בהפוגה קצרה בלחימה, מתוך עזה, עדן התקשר הביתה מטלפון שהשיג. אחרי שדיבר עם כולם על ספיקר, הוא ביקש מאביו גיא שיישאר איתו לבד על הקו.
הוא אמר לו:
"אבא תרשום. אני מכתיב לך עכשיו את הצוואה שלי".
גיא כתב כל מילה, שומר במאמץ עילאי על פוקר פייס כדי ששאר בני המשפחה שסביבו בסלון לא יבינו מה בעצם מתרחש באותם רגעים.
עדן היה קצין שריון, והוא נבחר להיות מפקד הטנק הראשון שהוביל את חטיבה 401 מיומו הראשון של התמרון הקרקעי. הוא הבין היטב שכמי שעומד בראשון הכח, הוא מטרה חשופה ופגיעה במיוחד.
"אחרי שעדן הכתיב לי את הצוואה הסתובבתי כמו אריה בכלוב", סיפר לי גיא. "התקשרתי אליו למחרת והפצרתי בו שכדי לבטל את רוע הגזירה, שימצא מחליף שיעמוד בראש הכח. כי כשאתה בכזה סיכון יומיומי, יום אחד ייגמר לך המזל.
התגובה של עדן להצעה שלי, היתה הפעם הראשונה בחיים שהוא צעק עלי. הוא אמר: אין דבר כזה! זה התפקיד שלי. אתה חינכת אותי לזה – למנהיגות, לאחריות, להיות ראשון. ככה אתה חינכת אותי כל החיים אבא. ולא היה לי מה לענות לו".
אלה המילים שעדן הכתיב לאביו:
"אבא, אני מבקש לדבר איתך ברצינות ומבקש שתקשיב לי בלי לכעוס עלי.
אבא אנחנו כאן בתופת, והמצב על הפנים. אני לא יכול להגיד לך מה יהיה, אבל יש סיכוי שאני לא חוזר הביתה אלא נשאר כאן. אני מבקש שתקשיב לי: אני רוצה שתמשיכו לחיות כאילו אני איתכם.
אל תיפלו ואל תחיו בעצב. מבקש שתמשיכו להנות מהחיים, לצאת למסעדות ולטוס לחו"ל וכל הדברים שאהבנו לעשות. אבא, אני רציני, אסור שתעשו משהו אחר.
אני רוצה שתדע שאני גאה במה שאני עושה וגם אם יקרה לי משהו אז יקרה, והכל בסדר, אני במשימה של החיים שלי, שומר על ארץ ישראל.
כשהכל יסתיים וחברים שלי יספרו לך מה אני עשיתי כאן, אתה תהיה גאה בי מאוד. נתת לי הכל בחיים ואני מבקש שבאמת תקשיב לי.
היו לי חיים טובים, חיים מלאים, ומלא אושר וטוב. מקווה שאלוהים יהיה איתי, אבל גם אם לא – תדעו שאהבתי אתכם והיו לי חיים מעולים.
אבא אתה חייב להבטיח לי את זה. כי רק ככה אני יכול להמשיך".
יומיים לאחר מכן עדן נהרג עדן מפגיעת נ"ט בכניסה לג'באליה.
לפני כמה ימים נסעתי לפקוד את הקבר של עדן.
לא הכרתי אותו בחייו ובכל זאת הרגשתי שאנחנו לא זרים. דרך העיסוק במילים האחרונות המצמררות שלו וההיכרות עם הוריו, גיליתי שאפשר להתגעגע למישהו שלא הכרת.
כשעמדתי מול הקבר של עדן פתאום הבנתי משהו. המכתב של עדן הוא המכתב הראשון בספר 'אם אתם קוראים את המילים האלה' שמאגד את סיפורם של 49 מכתבים אחרונים של גיבורי המלחמה הזאת. סידרנו את פרקי הנופלים בסדר יחסית אקראי, כולם אהובים, כולם גיבורים, מי אנחנו שנדרג, אבל ככה זה, מישהו צריך להיות ראשון.
שלחתי הודעה לגיא אבא של עדן:
"עומד פה כבר הרבה זמן מול המילים האלה על הקבר, ופתאום הבנתי שכמו שעדן התנדב להוביל את הגדוד ולעמוד בראש, כך הוא ראוי לפתוח את הספר ולהוביל אותו גם במותו. ראש לאריות".