רס”ן דביר ציון רווח הי”ד נולד ב־7 בנובמבר 1996, הבכור לעשירה ואברהם רווח מירושלים. אח לתמיר, מור ועידו, בעל מסור לאור ואב אוהב לצור בן השנתיים ולפאר הקטנה שזה עתה נולדה.
לוחם מחנך ומפקד נערץ
מאז ומתמיד דביר הקרין אחריות, רוח של מנהיגות ואהבת הארץ. כבר בגיל צעיר חלם לשרת כלוחם, וכשגויס באוגוסט 2015 לנח”ל,
עמד בכל משימה שניצבה בפניו. הוא עבר הכשרת לוחמים בגדוד 932, והמשיך לקורס מ”כים.
בהמשך התעקש לצאת לקורס קצינים – אף על פי שנפצע בידו במהלך ניווט, השלים את הקורס בנחישות מעוררת השראה.
לאורך שירותו התקדם דביר במסלול הפיקוד בגדוד: תחילה כמפקד מחלקה מצטיין, אחר כך כסגן מפקד פלוגה מוערך,
ובהמשך כמ”פ מדריך בבא”ח נח”ל. הוא בחר לחנוך דור לוחמים חדש, מתוך תפיסה ערכית שידעו כיצד לפעול בקרב לאור ניסיון אמיתי מהשטח.
470 ימי לחימה
עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל ב־7 באוקטובר 2023, שימש דביר כקצין אג”מ של הגדוד. במשך 470 ימי לחימה הוא פעל ללא הפסקה – והביא לגדוד אומץ, תחבולות, וניסיון רב כמ"פ בוגר.
במהלך הקרבות קיבל לידיו את פיקוד פלוגת הפלחו”ד, והוביל אותה בשורה של מבצעים מורכבים, תעוזתיים וקריטיים, ואף הביא להצלחות טקטיות חשובות בשדה הקרב, חלקם תוך כדי פציעה – מבלי להירתע או לסגת.
אחת מגולות הכותרת לפיקודו הייתה במהלך מבצע מיוחד בבית החולים שיפא, שם תפסו הלוחמים בפיקודו כ־200 מחבלים.
הוא לא היסס להיכנס לסכנה בעצמו, תמיד היה בחזית, תמיד ראשון להיכנס, ראשון לקחת אחריות, ראשון לתת דוגמה אישית.
“קהלני של הדור”
בשבעה אמרו עליו: “קהלני של הדור”, וזה לא היה סתם ביטוי – אלא תיאור מדויק של רוחו, אומץ לבו, והחזון הערכי שייצג. דביר לחם עד יומו האחרון מתוך אהבת האדם, אהבת חייליו, ורוח של אחדות ואמונה בצדקת הדרך.
הקרב האחרון
רס”ן דביר רווח נפל בגבורה ביום שני, 6 בינואר 2025, בקרב קשה בבית חאנון.
דביר השאיר אחריו מורשת של רעות לוחמים, לחימה בגבורה ובנחישות, תוך גילויי רגישות לפקודיו.
היה איש משפחה למופת לאשתו ולילדיו.
תמיד היה ראשון לפעול, ראשון לשנות, מתוך אהבת האדם ואחדות.
דביר היה, ויישאר לנצח – גיבור ישראל.
הוא היה אחד המ”פ הנועזים בצה”ל.
כאב כפול
שלושה חודשים בלבד לפני נפילתו, איבדה המשפחה היקרה הזו גם את בן דודו –
רס”ן (במיל’) נתנאל הרשקוביץ ז”ל – אשר נפל אף הוא בלחימה ברצועת עזה.
טרגדיה כפולה פקדה את משפחתו בתוך פרק זמן קצר, כשהם נושאים את כאבם הפרטי והלאומי באמונה ובכבוד.
שני בני משפחה, שני קצינים מסורים, שהקדישו את חייהם לביטחון ישראל, ונתנו את חייהם על קדושת הארץ והעם.
